בשני המקרים אנו מדברים על שינוי התנהגות.
מתחת להתנהגות, יש עמדה שאותה צריך לשנות כדי שאולי התנהגות אחרת תופיע.
מתחת לעמדה יש תפישה, שהיא השורש, שאותה יש לשנות כדי שהעמדה תשתנה.
תפישות מושרשות במוחנו מתוך חוויות ורגשות. לרוב איננו מודעים לרגע בו תפישה הושרשה. עמדה היא הביטוי השכלי של התפישה. היא נובעת מהרצון של המוח שלנו לקטלג את העולם לתבניות בכדי להקל על ניתוח העולם בכל רגע מחדש. התבניות מאפשרות למוח לנוח רגע ולא לעבוד קשה מידי בפענוח של כל הניואנסים שמרכיבים כל רגע בחיינו.
תארו לכם שבכל שנייה היינו צריכים לפרש את העולם מחדש, זה היה יכול להיות מתיש, אולם גם לתבניות יש מחיר כבד והוא: "מה שהיה הוא שיהיה", שאנו חסומים מלקלוט אפשרויות חדשות וניואנסים וגוונים בתוך הסיטואציות. חסומים מלקלוט שונות ויוצאים מן הכלל. הניו אייג' יגידו שהמחיר הוא שאיננו חיים את הרגע הזה מכיוון שאנו משחזרים בתפישתנו התבניתית את החוויה בעבר שגרמה לתפישה להשתרש ובעצם מחמיצים אפשרויות לחוויות חדשות.
נחזור לשוקו ולפתיחות לאנשים עם מוגבלויות. במחקר שביצענו, זיהינו אסוציאציה שנקשרה במוח האמהות לשוקו של יטבתה, שגרמה להן לרכוש עבור ילדיהן את שוקו יטבתה. פיצחנו מה הכמיהה העמוקה של האמא ויצרנו מצב בו תנובה פנתה באמצעים מילוליים ולא מילוליים לאותה כמיהה עמוקה.
לאחרונה נתבקשתי להציע מחקר שיבין מה יגרום לקבוצות ספורט לשלב בקבוצותיהם אנשים עם מוגבלויות. נתבקשתי להתחקות אחר התפישות הלא מודעות שיכולות לחסום עמדות והתנהגות משלבת. אני מתרגשת להביא את הנסיון שצברתי גם לנושא ערכי שכזה – גם כאן, כדי ליצור שינוי התנהגותי בקנה מידה חברתי רחב, נדרש תהליך של פיצוח התפישות העמוקות שמתחת להתנהגות הקיימת, חשיפת המפה התפישתית, בעד ונגד (בשפת השיווק: מניעים וחסמים) והבנת הכמיהות העמוקות שיש לתת להן מענה. למה חשוב לבצע מחקרים כאלה בכלים מהרובד הלא מילולי?
כהנמן זכה בפרס נובל ב2002 כשהוכיח שקבלת ההחלטות שלנו, אפילו בעולם הכלכלי, נובעת ממניעים רגשיים עמוקים ולא רציונאלים. אנו ב-AWARE לקחנו את תפישתו של כהנמן, ועל בסיס זה, פיתחנו כלי מחקר יישומיים שעוקפים את הרובד המילולי-שכלי ויורדים לרבדים לא מודעים, ומאפשרים לנו לזהות את שיקולי ההחלטות הלא רציונאליים.
בשתי הדוגמאות שיחה עם הנחקרים לא תספיק. בסיפור האמהות והשוקו מצאנו את המניעים והחסמים למותגים השונים באמצעות ציורים אינטואיטיביים ומשחקי דמיון, שם פיצחנו את התפישות העמוקות והלא מודעות של האמהות ומשם יצאנו לשינוי מותגי, שנתן מענה לחסם שמצאנו ולשינוי מוצרי שנתן מענה לכמיהה שמצאנו.
בדרך לשינוי התנהגותי לגבי שילוב אנשים עם מוגבלויות בקבוצות הספורט שלנו, שוב נעזר בכלים לא מילוליים כדי לפצח את שורש ההתנגדות, שהרי ברובד המילולי סביר שנשמע אחת משתי אפשרויות: או שפשוט אין התנגדות, אך ההתנהגויות בפועל לא יקדמו את השילוב (בבחינת אומרים 'כן' ועושים 'לא'); או שנשמע הסברים לוגיים מדוע רק בקבוצה הספציפית שלנו זה לא מתאפשר.
לכן, במקום לשוחח עם הנחקרים, אני מאמינה בלצלול לעולם התת מודע שלהם ולחשוף מה באמת גורם להתנהגות הקיימת והיכן הדלת לשנותה.
מבטיחה להמשיך לשתף על ממצאי המחקר. בינתיים יכולה לשתף בהתרגשות שלי להיות חלק קטן ממהלך כל כך משמעותי לכולנו.